"אנחנו במפה, ואנחנו נשארים במפה. לא רק בספורט, אלא בהכל". את המשפט האלמותי הזה נשא קפטן מכבי תל אביב טל ברודי ב-1977, ומאז הוא הפך לאסוציאציה האוטומטית שעולה בראשו של כל מי שנשאל על כדורסל ישראלי. את הדברים אמר ברודי בסיומו של הניצחון ההיסטורי של מכבי תל אביב על צסק"א מוסקבה, במשחק הראשון ביניהן אי פעם. בהוראת שלטונות ברית המועצות, הקבוצות הסובייטיות לא הסכימו לארח יריבות ישראליות או לנחות בארץ; לכן, המפגש הזה התקיים בווירטון שבבלגיה. פחות מחודשיים מאוחר יותר השלימו הצהובים את המסע המופלא הראשון שלהם - וזכו בגביע אירופה לאלופות.
אחרי הזכייה ההיא, פרש ברודי מכדורסל ופינה את הבמה לכוכב שכבר החל לזהור ולנצנץ, מיקי ברקוביץ'. מספר 9 האגדי זכה ב-32 תארים בקריירה, והפך לסמל המצוינות וההצלחה בספורט הישראלי. "עד היום, כשאני הולך לסופר או סתם לקניות בימי שישי בבוקר, אנשים עוצרים אותי", מספר ברקוביץ'. "אם מכבי ניצחה ביורוליג ביום חמישי, הם מברכים אותי כאילו שיחקתי. ואם היא הפסידה, הם אומרים ש'איתך זה לא היה קורה'".
בחודשים האחרונים, לכבוד יום העצמאות ה-75 של מדינת ישראל, וואלה! בשיתוף הטוטו חגגו 75 שנה של אהבה לספורט הישראלי עם פרויקט מיוחד שבמסגרתו הקהל בחר את 75 הספורטאים האהובים בתולדותינו. אין ילד בישראל שלא גדל על השלשות של דורון ג'מצ'י, סלי הקלאץ' של עדי גורדון, הלילות הקסומים של עומרי כספי והלחימה הבלתי מתפשרת של מאיר טפירו. ב-6 באוגוסט תיחשף רשימת 75 הנבחרים באירוע מיוחד וחגיגי.
עבור חובבי הענף בשנות ה-70, ה-80 וה-90, ברקוביץ' היה מזוהה עם מכבי תל אביב, אבל בשלהי הקריירה עבר גם במכבי ראשון לציון ובהפועל ירושלים, ונותר אליל האוהדים עד היום, וסיים את דרכו דווקא בהפועל תל אביב. אם יישאל יום אחד מה היה גדול הישגיו, ייתכן שהוא לא יבחר באחד משני גביעי האלופות שבהם זכה; אל תתפלאו אם ינקוב דווקא במדליית הכסף שאליה הגיע עם נבחרת ישראל באליפות אירופה בטורינו, 1979. הכחולים-לבנים עשו את כל הדרך לגמר, ורשמו הישג שספק אם ישוחזר אי פעם. בצוותא עם בועז ינאי, לו סילבר, סטיב קפלן וכמובן מוטי ארואסטי, הוביל ברקוביץ' את הנבחרת לניצחונות על פולין וצ'כוסלובקיה, ספרד ואלופת העולם יוגוסלביה.
מ"ם יו"ד קו"ף יו"ד הוכתר על ידי האוהדים ל"מיקי מלך ישראל", ורק שחקן אחד זכה לשיר עידוד דומה. זהו עודד קטש, שחתום על הרגע הכי אנושי בתולדות הכדורסל בארץ; בשנת 2000, בעונתו הראשונה כשחקן זר מחוץ לישראל, הגיע עם פנאתינייקוס לגמר האירופי - ומי חיכתה לו שם? קבוצת נעוריו, מכבי תל אביב. קטש הוכיח איזה ווינר גדול היה, כשכיכב דווקא במעמד הזה. הוא קלע 17 נקודות, בהן שלשה מכרעת, והניף את הגביע עם היוונים כשהוא חנוק מדמעות. אחר כך התברר שבגיל 25 הייתה זו עונתו האחרונה בקריירה, והוא נאלץ לפרוש בגלל פציעה.
וזה לא שצריך לרחם על אוהדי מכבי. ב-2004 וב-2005 הם נהנו מרגע שיא ארוך ומתמשך, כשביד אליהו נבנתה אחת השושלות הגדולות בתולדות הכדורסל האירופי וזכתה בשני גביעי יורוליג רצופים. זה לא היה מתאפשר אלמלא נס ז'לגיריס המפורסם, שהציל את הקבוצה מהדחה מביכה וסחף אותה היישר לפיינל פור הביתי. ז'לגיריס קובנה הייתה בדרך לניצחון, אבל רצף אירועים בלתי נתפס בשניות האחרונות לימד כל אוהד ושחקן שלעולם אסור להתייאש; גור שלף מסר כדור על כל המגרש, דריק שארפ השתלט עליו וירה שלשה שנכנסה לספרים.
2004 הייתה שנת השיא של הכדורסל הישראלי. מלבד הזכייה של מכבי, גם הפועל ירושלים זכתה ביול"ב קאפ, הגביע השני בחשיבותו, לאחר שניצחה את ריאל מדריד הגדולה בגמר בשרלרואה שאוהדיה לא ישכחו לעולם. ביורופליג העפילה הפועל תל אביב לפיינל פור, ועירוני נהריה נעצרה רק ברבע הגמר. לרשימת רגעי השיא אפשר לצרף גם את הזכייה השישית של הצהובים ביורוליג, אחרי נס מילאנו הראשון ונס מילאנו השני ב-2014, ואת זכייתה של עירוני נס ציונה ביורופקאפ בתל אביב ב-2021.
ואולי הדרך לבחון מי הם הגדולים והאהובים שבכדורסלנינו, היא בכלל דרך הליגה המקומית? ב-15 השנים האחרונות היו בליגה שש אלופות שונות - וטקס הנפת הצלחת כלל את ירושלים והפועל חולון, מכבי ראשון לציון וגלבוע/גליל, מכבי חיפה ומכבי תל אביב. כמעט כולן רצו בסך הכל להתחקות אחר האלופה המפתיעה באמת מ-1993, של דורון שפר, בראד ליף, פיני גרשון והדובדבנים.
אבל אם יש קבוצה אחת שהצליחה לעורר קונצנזוס ולרגש את כל האוהדים באשר הם, בצהוב, אדום, סגול, ירוק וכחול, הרי שזו היא נבחרת העתודה. טל בורשטיין, יניב גרין ואורי יצחקי הובילו אותה לגמר האירופי ב-2000, יותם הלפרין ורביב לימונד שיחזרו את ההישג ב-2004 וגם יובל זוסמן ותמיר בלאט הגיעו לאותו מעמד ב-2017. זה היה רק הפרומו לשתי הזכיות המדהימות בזהב ב-2018 וב-2019. בראשונה נבחר זוסמן ל-MVP ונעזר בדני אבדיה בדרך לניצחון ההיסטורי בחמניץ שבגרמניה; בשנייה התרחש הפלא בתל אביב, ואבדיה כבר פרש כנפיו והפך לכוכב האמיתי לצד ים מדר. וכשהתקווה נוגנה לקול שאגות הקהל המקומי, אחרי הנפת הגביע, עין אחת לא נותרה יבשה.
הכדורסל הישראלי ידע עליות ומורדות, אבל עתידו נראה ורוד. אבדיה המשיך בדרכם של כספי וגל מקל, והפך לשחקן כחול-לבן השלישי ב-NBA; מכבי תל אביב הייתה ונותרה אחת הקבוצות המפוארות באירופה; הפועל תל אביב חזרה לקדמת הבמה, והייתה רחוקה שתי דקות מזכייה באליפות אחרי 54 שנות בצורת; והפועל ירושלים יוצאת לדרך חדשה עם בעלים עשיר ולא מעט יומרות ושאיפות לעתיד. מי תרשום את רגע השיא הבא של ישראל?