אומנם ספורט מקצועני הוא הזירה שבה מככבים אתלטים מפורסמים עם יכולות גופניות עילאיות, אבל ספורט הוא לפני הכל מקום שמקדש מצוינות, תחרותיות, שאפתנות ואמונה עצמית, ובמובן הזה אין מעוררי השראה יותר מהספורטאים הפראלימפיים. מאז ומעולם הם הצליחו לרגש את חובבי הספורט בזכות מסעם האישי הקשה והמפרך, ובזכות הדרך המדהימה שעברו, למרות כל המגבלות הגופניות והאתגרים שהחיים הציבו בפניהם. ישראל לאורך השנים העמידה שורה מרשימה של ספורטאים פראלימפיים שכיכבו בזירה הבינלאומית והביאו לנו לא רק מדליות, אלא בעיקר שיעור לחיים, ואהבה וגאווה עצומה. אז לכבוד הפרויקט החגיגי של וואלה! בשיתוף הטוטו שמציין 75 שנה של אהבה לספורט הישראלי, הגיע הזמן להיזכר בכמה מהם, להלל ולשבח, ולבחור: מיהם הספורטאים האהובים בתולדותינו?
לבחירת 75 הספורטאים והספורטאיות האהובים בתולדות הספורט הישראלי לחצו כאן
מורן סמואל, הייתה מאז ומתמיד ספורטאית מצטיינת. היא החלה ככדורסלנית, הגיעה עד נבחרת ישראל בכדורסל, עד שבגיל 24 סבלה מהתפרצות של מום מולד בכלי דם בעמוד השדרה, ומצאה את עצמה משותקת מהמותניים ומטה. היא לא נכנעה, המשיכה את הרוח הספורטיבית שפעמה בה, ועברה להתאמן בענף החתירה בסירת יחיד. בעזרת האופי הנחוש, כוח הרצון, המסירות והעבודה הקשה, סמואל הפכה לאלופת עולם, זכתה במדליה פאראלימפית, שתי מדליות באליפות עולם, וכיום היא גם אימא לשניים, פיזיותרפיסטית ומרצה, ולא במקרה נבחרה להדליק משואה בטקס יום העצמאות, לתפארת מדינת ישראל.
נועם גרשוני, גרם למדינה שלמה להצדיע לו. מי שהיה בעבר טייס חיל האוויר, נפצע באורח אנוש במלחמת לבנון השניה בהתנגשות מסוקי אפאצ'י מעל רמות נפתלי. חייו של גרשוני ניצלו, במה שהוגדר על ידי הרופאים כ"נס רפואי". בשיקום הוא החל להתאמן בטניס בבית הלוחם, ולאט לאט הפך לטניסאי מוביל בנבחרת ישראל לנכים. שש שנים לאחר מכן, הוא זכה מדליית זהב במשחקים הפראלימפיים בלונדון 2012. גרשוני עד היום מעביר הרצאות, בזכות היותו מלח הארץ, טייס, נכה ואלוף - שהגיע להישגים אדירים בזכות כוח רצון ומוטיבציה.
ענבל פיזרו, היא גם סמל לעוצמות, נפשיות וגופניות, לווינריות ושאפתנות בלתי פוסקת. בלידתה סבלה מסיבוך בכלי דם בעמוד השדרה, שבעקבותיו היא סובלת משיתוק בגפיים התחתונות. היא החלה לשחות בגיל 5, ובגיל 17 כבר השתתפה במשחקים האולימפיים הראשונים שלה, עם מדליית כסף באתונה. היא המשיכה והמשיכה, הפכה לשם מוכר בקרב חובבי הספורט בישראל, סבלה מעליות וירידות, נלחמה על זכויות הספורטאים הפראלימפיים והשוויון במענקים, התחרתה בעוד שלוש אולימפיאדות, כולל ריו 2016 אליה הגיעה אחרי דלקת ריאות, ובסך הכל בארבע אולימפיאדות זכתה בתשע מדליות, כדי להפוך לאהובה ונערצת בכל בית בישראל.
דורון שזירי הוא גם גיבור ישראל, שנפצע סמוך למוצב הבופור אחרי שעלה על מוקש, ורגלו נקטעה. הוא פיתח קריירה בקליעה, והפך לאחד הטובים בעולם. הוא ייצג את ישראל בשמונה אולימפיאדות (!), הישג חסר תקדים לספורטאי ישראלי, שמלווה גם בהישגים. מאז אטלנטה 1996 ועד ריו 2016, בכל פעם זכה במדליה אחת לפחות, כשאת האחרונה הוא משיג בגיל 49. אחרי טוקיו, הודיע על פרישה, אבל תמיד ייזכר כספורטאי אדיר, ששמר תמיד על אופטימיות וחיוביות, גם ברגעים הקשים.
קרן ליבוביץ' היא עוד ספורטאית מופלאה, שהביאה הרבה כבוד לישראל. היא נפצעה במהלך מסע בקורס קצינות בעת שירותה הצבאי, בעקבות הפציעה איבדה את היכולת ללכת, אבל קרן היא לא אחת שמוותרת. להיפך. מי שעסקה כל חייה בספורט, סירבה להיכנע לנכות, והתרכזה בענף שהיה מאז ומעולם קרוב אליה במיוחד, שיכלה לעסוק בו למרות הנכות: שחייה. מטרה אחת ניצבת בפניה: מדליה אולימפית. זה נגמר במסע היסטורי, בזכות נחישות ומשמעת עצמית קשוחה, ובאולימפיאדת סידני 2000 באוסטרליה הגשימה את חלומה הגדול: 3 מדליות זהב, כולל שיאי עולם. ב-2004 אחרי ששברה עוד שיא עולמי וזכתה בעוד מדליית זהב באתונה, כבר זכתה בתואר ספורטאית השנה של ישראל. בנוסף היא אם חד הורית לשני זוגות תאומים, וההוכחה שאין דבר העומד בפני הרצון.
עם זאת, למרות הרשימה המרשימה, על פי רבים הספורטאי הפראלימפי הכי גדול בתולדות ישראל הוא בכלל ברוך חגאי. רשימת ההישגים שלו היא מגוונת, ובלתי נתפסת: ב-1964 באולימפיאדת טוקיו זכה בשתי מדליות זהב, בטניס שולחן ושחייה. ככדורסלן הוביל את נבחרת ישראל להצלחות אדירות, בימים שבהם היינו אימפריה של כדורסל על כיסאות גלגלים: בין 1967 ל-1981 זכה חגאי בשבע מדליות זהב באליפויות אירופה, אליפויות עולם ובינלאומיות. ב-1968 וב-1980 זכה במדליות אולימפיות בכדורסל. ב-1972 וב-1976 זכה במדליית זהב בטניס שולחן. בעבר נבחר לחמישייה הראשונה בעולם בכדורסל נכים, ועם השנים הפך למאמן בכיר ודמות נערצת. אין פלא שזכה בפרס ישראל בתחום הספורט ותרבות הגוף לשנת תשס"א: יש במה להתגאות.