קיץ 2021 סיפק לספורט הישראלי כמה מהימים הכי מרגשים בתולדות המדינה: ארטיום דולגופיאט ולינוי אשרם זכו בשתי מדליות זהב אולימפיות בהתעמלות, ושירת "התקווה" נוגנה בטוקיו על רקע דגל ישראל שמתנופף בגאון בראש התורן. מדינה שלמה צפתה בשני נציגינו עומדים מלאי גאווה בראש הפודיום, בעודם תופסים את הראש ומתקשים לעכל: כן כן, אנחנו הכי טובים בעולם. על פי רבים, שתי מדליות הזהב האלה הן ההישג המרשים אי פעם של הספורט הישראלי, עם זכייה היסטורית, סנסציונית, בענף שבעבר היה מחוץ לתחום, ובשנים האחרונות הצלחנו להשתחל לצמרת שלו, ועל הדרך לייצר ספורטאים אהובים ומרגשים. לכבוד הפרויקט החגיגי של וואלה! בשיתוף הטוטו שמציין 75 שנה של אהבה לספורט הישראלי, הגיע הזמן לבחור: מי הספורטאים הכי אהובים בתולדותינו, ומי מהמתעמלים הנהדרים שלנו נכללים ביניהם?
לבחירת 75 הספורטאים והספורטאיות האהובים בתולדות הספורט הישראלי לחצו כאן
התעמלות מאז ומעולם הייתה ענף פופולרי בישראל, אבל רק בעשורים האחרונים התחלנו ליהנות גם מהצלחות בינלאומיות ברמה הכי גבוהה. הראשון שהביא לישראל מדליה היה אלכס שטילוב, שב-2009 זכה במדליית ארד באליפות העולם, ולמעשה נתן את יריית הפתיחה לעשורים נהדרים. הישג השיא שלו היה מדליית זהב בתרגיל הקרקע באליפות אירופה ב-2013, אבל ברזומה שלו גם שתי העפלות לגמר האולימפי (בבייג'ינג ובלונדון) ושורה ארוכה של תארים. בניגוד ליריביו נמוכי הקומה, שטילוב מתנשא לגובה 1.82 מטר, אבל אלכס שלנו הוא לא רק גמיש ואקרובטי בצורה יוצאת דופן, הוא גם תמיד היה גם קר רוח וגם חביב, גם מקצועי וגם כובש (לא במקרה זכה במקום הראשון ב"רוקדים עם כוכבים"), ומבחינתנו פורץ דרך.
במקביל, ישראל החלה להצליח גם בהתעמלות אמנותית, ונטע ריבקין תמיד תיזכר כאחת הראשונות שהביאה לנו גאווה בתחרויות הכי גדולות. ריבקין היא הישראלית הראשונה שזכתה במדליה באליפות העולם בהתעמלות אמנותית, והראשונה שזכתה במדליה באליפות אירופה. כבר בגיל 17 השתתפה באולימפיאדת בייג'ינג, באולימפיאדת לונדון (2012) סיימה במקום השביעי בגמר קרב רב, ובאולימפיאדת ריו (2016) נשאה את דגל ישראל בטקס הפתיחה בזכות היותה מודל לחיקוי. ריבקין תמיד הייתה סמל לעבודה קשה, יציבות, מסירות ודבקות במטרה, גם כפרשנית תמיד תענוג לשמוע אותה וללמוד ממנה, ולא במקרה עד היום היא עובדת עם ספורטאים צעירים, משמשת דוגמה והשראה לדור הבא.
ארטיום דולגופיאט הוא כבר תופעה: אלוף העולם, אלוף אירופה, בעל מדליית זהב אולימפית, ועדיין תמיד כל כך צנוע, תמיד ענייני, לעולם לא שוכח להודות למאמנים שלו, לכל מי שתמך, כוכב בלי מניירות. אין לו צורך להתרברב, כי כל מה שהשיג בקריירה, השיג בזכות אימונים ועבודה קשה. מדובר בספורטאי שכיף לאהוב, כיף לפרגן לו, בזכות החריצות הנדירה. למשחקים האולימפיים בטוקיו הוא הגיע כאחד הפייבוריטים אחרי שזכה בשתי מדליות זהב באליפות אירופה, ולא נרתע מהלחץ. הוא עלה לגמר מהמקום הראשון, ושמר על קור רוח. את הגמר הוא ניצח על חודה של נקודה, בגלל דרגת הקושי הגבוהה שלו, והאיכות הייחודית שלו. גם על הפודיום שמר על החיוך הקטן שלו, הצנוע, בזמן שכל כלי התקשורת בישראל מראיינים את אבא שלו, שגם ביום הזה הגיע לעבודה במפעל וצפה בבנו עושה היסטוריה בטלוויזיה בקטנה. זה ארטיום: תזכורת לעבודה קשה, שמובילה להצלחה.
כמה ימים אחרי הזהב של ארטיום, הגיעה כבר סנסציה בינלאומית, שעוררה סערה בענף במשך חודשים רבים: לינוי אשרם, הישראלית מראשון לציון, הפכה למתעמלת ששמה קץ לשלטון של רוסיה בענף - וזכתה במדליית הזהב היוקרתית בתחרות הקרב רב. גם במקרה של אשרם, זה לא מקרי. מדובר במתעמלת שהייתה בטופ העולמי שנים ארוכות, עם שתי מדליות זהב מאליפות אירופה, 6 מדליות כסף מאליפות העולם, תמיד בצמרת, תמיד מלאת אמונה, תמיד אצילית, זקופה, חיובית ורהוטה. הרוסים כל כך זעמו על הניצחון של אשרם באולימפיאדה, ובמשך תקופה ארוכה טענו לשחיתות ושקרים, בפרשה שאפילו הנשיא ולדימיר פוטין התייחס אליה. אבל כולנו יודעים שאשרם ניצחה בצדק, שהיא הייתה הטובה מכולם, שגם ההצלחה שלה (כמו של כל העוסקים בענף) הגיעה בזכות אימונים אינטנסיביים והקרבה בלתי פוסקת. אשרם, האלופה שלנו, נותרה כוכבת אהובה, וסביר להניח שתישאר כזו עוד הרבה שנים.