דווקא כיום, כשהטניס הישראלי רחוק משיאו, אפשר להביט לאחור בגאווה ולהבין אילו טניסאים אדירים הצליחה המדינה שלנו לגדל, וכמה הישגים ורגעי אושר הם הצליחו לספק לנו. בין אם זה שלמה גליקשטיין ועמוס מנסדורף שפרצו את הסכר, שחר פאר ודודי סלע שכיכבו בגרנד סלאמים או אנדי רם ויוני ארליך שהיו מהטובים בעולם - מדובר ברשימה נפלאה של ספורטאים, שעלו לבד על המגרש, עם לב ישראלי פועם, וייצגו אותנו בכבוד גדול בזירות הכי יוקרתיות. אז לכבוד הפרויקט החגיגי של וואלה! בשיתוף הטוטו שמציין 75 שנה של אהבה לספורט הישראלי, הגיע הזמן לבחור: מי לדעתכם הספורטאים הכי אהובים בתולדותינו?
לבחירת 75 הספורטאים והספורטאיות האהובים בתולדות הספורט הישראלי לחצו כאן
שלמה גליקשטיין הוא ללא ספק הטניסאי הישראלי הראשון שהצליח להגיע לצמרת העולמית. הבחור הצעיר, שלא חונך באקדמיות יוקרתיות אלא גדל בהפועל אשקלון, העפיל בשיאו למקום ה-22 בעולם, הישג אדיר לכל הדעות. הוא רשום על סנסציה בינלאומית, כשניצח את המדורג 1 בעולם דאז, איוון לנדל, בטורניר מונטה קרלו. הוא העפיל לרבע גמר אליפות אוסטרליה ב-1981, ולגמר רולאן גארוס בזוגות, וגרם לכולנו להידהם, ולהצדיע. מדובר בהישגים פורצי דרך, שסללו את הדרך ליורשיו.
ואכן, ייתכן שיורשו הגדול אפילו התעלה עליו. עמוס מנסדורף היה כישרון על, רק 1.73 מ' גובהו, אבל גאון על המגרש, שבשיאו דורג 18 בעולם! מדובר בשחקן שזכה בטורניר ברסי היוקרתי, נתן פייטים בווימבלדון לסטפן אדברג בשיאו, העפיל לרבע הגמר בגראנד סלאם באוסטרליה, וכמובן מבחינתנו תמיד ייזכר כאיש שרשום על הסנסציה הכי גדולה אי פעם של נבחרת הדייויס, שגברה 2:3 על צ'כיה בחוץ, בזכות שני ניצחונות אדירים של מנסדורף. הוא היה שילוב של ווינריות, קור רוח וטכניקה עילאית, בימים שבהם היה נערץ ואהוב בכל פינה בישראל.
את מה ששחר פאר עשתה, כולנו זוכרים היטב. הטניסאית המצליחה ביותר בתולדות טניס הנשים בישראל. האישה שסחפה את נבחרת הפדרציה להישגה הגדול אי פעם: הבית העליון, בין 8 הטובות בעולם. הטניסאית שזכתה ב-11 טורנירים, והגיעה בשיאה למקום ה-11 בעולם, פסע מהטופ-10. הקילרית, הנחושה, הקשוחה, שנתנה קרב בלתי נשכח מול סרינה וויליאמס ברבע גמר אליפות אוסטרליה. תמיד עוצמתית, תמיד פייטרית, נלחמת על כל כדור, עם כושר גופני נהדר, לא מוותרת לעולם. זה כל מה שיכולנו לבקש.
דודי סלע כבר היה קוסם של ממש. בימים בהם הטניס הפך למשחק של עוצמות והגשות של שחקנים ענקיים, דודי הצנום, שתמיד יישאר עבורנו "הילד מקרית שמונה", היה עילוי טכני. זריז, מדויק, קטלני, עם בקהנד מהאגדות ולב ענק. חובבי הטניס לעולם לא ישכחו את השבוע האדיר שלו בטורניר בייג'ינג, שבו הדיח דויד פרר בין השאר, עד להעפלה לגמר שבו נכנע לאנדי רודיק. בשיאו דורג 29 בעולם, סחף את נבחרת הדייויס להצלחות, אבל תמיד ייזכר כאהוב וכובש לבבות, בזכות ההתנהלות הטבעית, הנינוחה, הישירה, כל כך קולית, כל כך ישראלית.
ולסיום, כמובן, אנדי רם ויוני ארליך. יוני ארליך ואנדי רם. אנדיוני. הצמד האולטימטיבי. השניים שרק עלו ביחד על המגרש למשחק זוגות, וחיוך רחב התפשט על פנינו. ההישגים מדברים בעד עצמם: הם זכו בטורניר גראנד סלאם באוסטרליה אחרי שבועיים מושלמים. הם העפילו פעמיים לטורניר גמר הסבב היוקרתי, סחפו את נבחרת הדייויס לחצי הגמר של הבית העליון, העפילו פעמיים לרבע הגמר באולימפיאדה. אבל הם היו הרבה מעבר להישגים. הם היו חיוך, גאווה, ווינרים, מקצוענים, גם אהובים וגם מצליחים. כיום אנחנו מבינים עד כמה זה לא מובן מאליו.