לבחירת 75 הספורטאים והספורטאיות האהובים בתולדות הספורט הישראלי לחצו כאן
עם הצלחה קשה להתווכח: הג'ודו הוא לא רק ענף הספורט הכי מצליח בישראל, הוא גם זה שייצר כמה מהגיבורים הכי אהובים בישראל, שהקפיצו מדינה שלמה. בעשורים האחרונים הג'ודו הישראלי הצליח לייצר שורה מרשימה של אלופים והישגים בינלאומיים, שהם הרבה מעבר למדליות אולימפיות. זו בעיקר חיבה אמיתית, רגש הזדהות, ישראליות שמעוררת גאווה, ודוגמה לשאר הענפים לאיך להתנהל נכון. הוכחה ניצחת שהספורט הישראלי יכול להצליח, כל עוד הוא מתנהל בצורה מקצוענית, עם מסורת והשקעה נכונה. לכבוד הפרויקט החגיגי של וואלה! בשיתוף הטוטו שמציין 75 שנה של אהבה לספורט הישראלי, הגיע הזמן לבחור: מי לדעתכם הג'ודוקא הכי אהוב בתולדותינו?
היום זה נראה כמו זיכרון רחוק, אבל בעבר זכייה במדליה אולימפית הייתה פנטזיה לאומית. מי ששברה את תקרת הזכוכית הייתה יעל ארד, שבמשחקים האולימפיים בברצלונה 1992 התעלתה, למרות הפציעה, והעפילה עד לגמר, שבסיומו הביאה לישראל מדליית כסף היסטורית. בגמר היא הפסידה בגלל החלטת שופטים, אבל מדינה שלמה הזילה דמעה של התרגשות עם ארד, בעוד היא נעמדה על הפודיום עם פרצוף מאוכזב. "רציתי מדליית זהב, לא כסף", אמרה באותו יום היסטורי, שלמעשה יצר את היסודות של הענף המצליח: שואפים הכי גבוה, בלי להתפשר. את מקומה בהיסטוריה של הספורט הישראלי, אף אחד לעולם לא יוכל לקחת.
כמה ימים לאחר מכן היה זה אורן סמדג'ה שהדהים את המדינה עם זכייה במדליית ארד אולימפית בברצלונה, כשהוא מטיל את יריבו באיפונים מרהיבים ודוהר להישג בלתי נשכח. ישראל חיכתה למדליה אולימפית למעלה מ-40 שנה, ותוך מספר ימים זכתה בשתיים כאלה על מזרן הג'ודו, שהפך רשמית למקור לגאווה לאומית. אנחנו על המפה. מאז סמדג'ה הפך למאמן על, שמייצר עוד ועוד אלופים, וחיבוקי ניצחון שריגשו את כולנו.
מאז הרכבת לא עוצרת. הסטנדרטים רק עולים. כיום ישראל כבר מארחת טורנירים בינלאומיים, כולל תחרויות יוקרתיות, לעיני אולמות מפוצצים בקהל נלהב. אין הרבה מדינות בעולם שבהן הישגים בג'ודו מופיעים בכותרות הראשיות במדורי הספורט, אבל מדינת ישראל קיבלה מהג'ודו לא מעט רגעי אושר, וגיבורים לאומיים אהובים.
בתחילת שנות האלפיים זה היה אריק זאבי - הכוכב החסון, גדול המימדים, שכולו לב ורגש - שהלהיב מדינה שלמה. בשנת 2004 הוא זכה במדליית ארד במשחקים האולימפיים באתונה, והפך לאחד הספורטאים המוכרים והאהובים במדינה. לא במקרה לאחרונה הוזכר שמו כמועמד לזכייה בפרס ישראל בספורט: זאבי היום נחשב לדמות מוערכת וכובשת, שמעביר הרצאות על מצליחנות, ואהוב ופופולרי בכל מקום אליו מגיע.
בשנת 2013 ג'ודוקא ישראלי הפך לראשונה בתולדותינו לאלוף העולם, כאשר ירדן ג'רבי זכתה במדליית הזהב. המומנטום נמשך גם בריו 2016. ישראל שוב הגיעה עם הרבה ציפיות למשחקים האולימפיים, ועמדה בלחץ. ג'רבי זכתה במדליית הארד, והפכה רשמית לכוכבת על. מאז השתתפה ב"הישרדות" וגילתה צד רך לצד הקשיחות, מככבת ב"נינג'ה ישראל" ומצליחה לשלב הומור עם אופי כובש, וזוכה לחיבה לאומית בצדק רב.
כמה ימים אחרי ג'רבי, גם אורי ששון זכה במדליית הארד בריו. מי שהיה פעמיים סגן אלוף אירופה, הדיח בדרך למדליה באיפון את יריבו המצרי שסירב ללחוץ את ידו, ואומנם נכנע בקרב הרואי לאלוף הבלתי מנוצח טדי רינר, אבל ידע להתעלות בקרב על הארד כדי להקפיץ מדינה שלמה. ששון, שמכונה "ילד טוב ירושלים", גם הוא שילוב של רוך ועוצמה, רגישות וקשיחות, פשטות ישראלית אמיתית.
המדליה בג'ודו של הנבחרת הקבוצתית בטוקיו 2020 כבר הייתה מתוקה במיוחד. היא הגיעה אחרי ימים ארוכים של אכזבות, אחרי שהנציגים הישראלים לא עמדו בציפיות בקרבות היחידים. ואז הגיעה התחרות הקבוצתית. בזה אחר זה הלוחמים הישראלים עלו לקרבות המכריעים, והטילו את יריביהם. גברים ונשים, בכל המשקלים, ניצחו אחד אחרי השני, עד לזכייה במדליית הארד. מדליה של נבחרת. מדליה של קבוצה. מדליה שהמחישה שלג'ודו הישראלי יש עומק, מסורת, שאפתנות, יומרות, ובעיקר לב ענקי. תמנע נלסון-לוי, גילי שריר, רז הרשקו, טוהר בוטבול, שגיא מוקי, לי קוכמן, פיטר פלצ'יק, אורי ששון, שירה ראשוני, ענבל לניר וברוך שמאילוב (וגם גילי כהן כמובן, שלא קיבלה מדליה בגלל ענייני תקנון) - לא נשכח אתכם לעולם.
כדי להמחיש את סיפור ההצלחה הישראלי, מספיק להסתכל על המסע של משפחת סמדג'ה. הסבא, מוריס סמדג'ה, הוא אחד ממייסדי הענף בישראל. הבן שלו, אורן, הוא מדליסט אולימפי, שהפך למאמן מצליח. אחד החניכים שלו, שגיא מוקי, הפך לאלוף העולם מטוקיו 2019 ואלוף אירופה פעמיים. מוקי, הווינר האהוב, גם יצר מערכת יחסים מיוחדת עם יריב מאיראן, שהוכיחה עד כמה גדול הוא הספורט, ואיך הוא יכול לגשר על פערים. אף אחד לא יתפלא אם בקרוב מוקי בעצמו יהפוך למאמן, ויעביר את הידע והמקצוענות לדור הבא, כדי להמשיך את המסורת של אלופים אהובים.