לבחירת 75 הספורטאים והספורטאיות האהובים בתולדות הספורט הישראלי לחצו <כאן>
הכדורגל הישראלי הוא ללא ספק הענף הכי פופולרי בישראל, שלאורך השנים ייצר כמה מהכוכבים הכי אהובים במדינה. לפעמים האכזבות מנבחרת ישראל גורמות לרבים ללגלג על הענף, אבל חובבי הכדורגל בישראל תמיד הרגישו עם הכדורגל חיבור רגשי עמוק. יש לנו במדינה כישרונות ייחודיים, אמיתיים, שהוכיחו שהם יכולים לככב גם ברמות הכי גבוהות, בזירות הכי יוקרתיות, ולהגשים את החלום האירופי. במבט לאחור, מתברר שלא מעט שחקנים ישראלים הצליחו להותיר חותם, והעניקו לנו לא מעט רגעי גאווה. לכבוד הפרויקט החגיגי של וואלה! בשיתוף הטוטו שמציין 75 שנה של אהבה לספורט הישראלי, הגיע הזמן לבחור: מי לדעתכם הליגיונר הכי אהוב בתולדותינו?
אחד הראשונים שברשימה הוא מוטל'ה שפיגלר. הדור הצעיר מכיר רק את מוטל'ה המבוגר, שחקן העבר עם חוש ההומור הייחודי, אבל פעם הוא היה הדבר האמיתי. כישרון על. כוכב על המגרש, ומחוצה לו. קסם אישי, פה גדול, שניפק כמה אמירות שנכנסו לפנתיאון. מעבר להצלחה שלו עם נבחרת ישראל, הוא היה שם מוכר בעולם. בשנות ה-70 שפיגלר היה הרכש המבטיח של פריז סן ז'רמן, במדיה כבש עשרה שערים ב-23 משחקים. לאחר מכן הגיעה החותמת הרשמית למעמדו הבינלאומי, כשחתם בקבוצת הכוכבים ניו יורק קוסמוס, מליגת הכדורגל שהוקמה בארה"ב, שם שיחק לצד המלך פלה. איזה כבוד.
במקביל, היה גיורא שפיגל, ה"גאון" של מכבי תל אביב, שמתישהו הבין שהליגה הישראלית קטנה עליו. כישרוני ונחוש, עם הרבה חוצפה ואמונה עצמית, שפיגל הוכיח שהוא חסר פחד - ונכנס לשנת הסגר כדי לצאת לחו"ל. הוא עבר לשטרסבורג, והצדיק את ההחלטה, ובסטייל: מעמדת הקשר המרכזי שפיגל כבש 19 שערים בשתי העונות הראשונות בליגה הצרפתית הבכירה. בהמשך גם הפך לקפטן של הקבוצה, עבר לליון, המשיך לכבוש ולהרשים גם כבלם, והמחיש למדינה הצעירה שלמרות הכל היא יודעת לגדל כישרונות. אחר כך הפך למאמן מצליח, ועד היום נחשב לאיש שהביא את המקצוענות של אירופה לישראל.
ב-1979 התרחש אחד המעברים הכי גדולים אי פעם בתולדות הכדורגל הישראלי: אבי כהן חתם בליברפול הגדולה של בוב פייזלי. באותם ימים, ליברפול הייתה המועדון המפורסם בעולם, אימפריה אנגלית, האלופה הנצחית, שהחליטה להביא דווקא את הבלם הנהדר של מכבי תל אביב. ספק אם אי פעם יהיה מעבר יוקרתי שכזה בכדורגל הישראלי. היום הכי הרואי של מי שכונה "אביל'ה" היה במשחק האליפות של ליברפול, שבו כבש שער עצמי, ולאחר מכן תיקן בשער משלו, בדרך ל-1:4 על אסטון וילה. בעונת 1980/81 שיחק במדי ליברפול בגביע אירופה לאלופות, וזכה עמה בגמר. מדובר בהישג שספק אם ישוחזר אי פעם. מותו של אביל'ה קרע למדינה שלמה את הלב, אבל הרזומה האדיר והחיוך הכובש יישארו לנצח.
ליברפול סיפקה לחובבי הכדורגל עוד כמה רגעים בלתי נשכחים, עם שערים שעד היום מחממים את הלב בערוץ הגולד ובסרטי הנוסטלגיה. רוני רוזנטל, למשל, סחף את ליברפול לאליפות, וזאת ממש לא הגזמה. בשנת 1990 החלוץ האהוב הבקיע שבעה שערים בשמונת המחזורים האחרונים, ועד היום זכור כגיבור באנפילד בזכות אותה סיומת מטורפת. הוא כמובן שיחק גם בווטפורד ובטוטנהאם, הוביל את ברוז' לחצי גמר גביע אופ"א, אבל ימיו בליברפול לצד קני דאלגליש וג'ון בארנס הם מיתולוגיה. על הדרך סיפק כמה רגעים היסטוריים בנבחרת, וייזכר לעד כסמל למקצוענות, יציבות וגאווה, שייצג אותנו בכבוד בזירות הכי גדולות.
לא נשכח גם את יוסי בניון, "היהלום", שהגשים פנטזיה שכל כדורגלן חולם עליה: לכבוש במדי ליברפול שער ניצחון מול ריאל מדריד בסנטיגאו ברנבאו! בליגת האלופות! הוא הרשים בראסינג סנטאנדר הספרדית, עבר לאנגליה ושיחק גם בווסטהאם, צ'לסי וארסנל - אבל לנצח ייזכר בזכות רגעיו ההרואיים במדי ליברפול, לעיני העולם כולו. כבר בגיל 15 "הילד מדימונה" נכנס לנו ללב, עם ההופעה בנבחרת הנערים והדמעות בירידת הליגה של באר שבע, ומאז הפך לקונצנזוס. אי אפשר היה שלא לאהוב את יוסי הצנוע, יוסי שלנו.
נהוג להגיד על הכדורגלן הישראלי שהוא יכול להצליח רק בחממה המקומית, אבל היו עוד נוספים שהוכיחו שאפשר גם אחרת. אלי אוחנה, המלך של בית"ר ירושלים ואולי שחקן הספורטאי האהוב ביותר אי פעם בבירה, עבר לבלגיה ונתן עונה היסטורית ב-1988 כשסחב על גבו את מכלן לזכייה בגביע אירופי. הוא הבקיע ארבעה שערים בדרך לגמר גביע המחזיקות, ובגמר בישל באמנות את שער הניצחון מול איאקס. הגול שלו מול נבחרת אוסטרליה הפך לאחד השערים המפורסמים בתולדות המדינה, אבל אחר כך הפך לאגדה של ממש, כשחזר מאירופה לליגה השנייה בישראל על מנת להעלות את בית"ר ירושלים לליגה הראשונה, ובהמשך לזכות איתה באליפות. קשה למצוא כאלה אלילים בכדורגל של ימינו.
סילבי ז'אן הראתה לאירופאים שגם בנשים ישראל יודעת לייצר כישרונות, ולמרות שלא הייתה פה תשתית או ליגה ראויה, ז'אן הפכה להצלחה, עברה לליגה הנורבגית, סיימה כסגנית מלכת השערים באחת העונות, והפכה לשם מוכר במדינה. לא קל להיות כדורגלנית מפורסמת בישראל, אבל לסילבי מלבד לכישרון הענקי, היה גם קסם אישי.
ואחרון חביב, כמובן "הקוסם" איל ברקוביץ', שאולי מבחינת מספרים וסטטיסטיקה אישית לא נחשב לגדול מכולם, אבל מבחינת כישרון היה באמת חד פעמי. בין אם זה בווסטהאם או בסלטיק, במנצ'סטר סיטי או בסאות'המפטון, ברקו היה גאון, שתענוג לצפות בו. אחרי הפרישה עורר לא מעט כותרות ופרשיות, אבל על המגרש הוא כנראה היה הדבר הכי כישרוני שיצא מפה. לא במקרה עד היום הוא זכור באנגליה ונבחר על ידי "טיימס" לאחד המוסרים הגדולים בתולדות הפרמיירליג. יש במה להתגאות, יש למה להתגעגע.